רשומות

כשאנחנו חושבים בריכוז על משהו, לאורך זמן, אנחנו מחיים אותו. ממש נותנים לו מזון, חמצן, קורת גג וחיים - בגופנו ובנפשנו. ומה זה לאורך זמן? החל ממספר חודשים ומעלה. אני מכנה את התהליך הזה כמעשה פונדקאות. *מילה זו לא נבחרה במקרה ובמהשך אתייחס לזה. לעיתים נזהה את מה שהעלה את הנושא המטריד על שולחן מחשבותינו. ולעיתים לא נזהה. כך או אחרת - כשהמחשבות בנושא כלשהו מעוררות בנו כאב רגשי, יש לזה כח השפעה עצום על גופנו ונפשנו, על התנהלותנו, תגובותינו וכד'. ו״כפונדקאיות״ של מחשבות ואמונות ורגשות ותפיסות..., אנחנו נותנים חיים למשהו שבבוא העת גם י שפיע עלינו, בתוך גופנו ו נפשנו. זה עשוי לשפיע על היציבה של גופנו, על ההבעות בפנינו, על תגובותינו למרחש סביבנו ועל דרך ההנתתלות שלנו בעולם הזה, מול כל מצב. אז בואו נאמר שלמשל אנחנו נושאים כעס על מישהו - לאורך זמן. אפילו בקטע פשוט, לא בהכרח עניין של ״מלחמת עולם״. כן? אז אנחנו נעשים לפונדקאיות של - הכעס ויש לכך השלכות. נוכל לראות את זה למשל בעיניים ובעור ובכיווץ הפה ובתנוחת הידיים וכד' או בכל אלו יחד. ואם למשל אנחנו חושבים לאורך זמן על אדם יקר לליבנו, שלצע